<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקע"ח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[ב"מ פ"ח ע"א] ולוקח מדאוריתא מי מחייב והתניא מפני מה חרבו חנויות בית היינו ג' שנים כו' שהיו אומרי' עשר תבואת זרעך ולא לוקח ומשני מדרבנן דרשת לעיל מיניה דלוקח חייב מדאוריתא אסמכתא בעלמא הוא. וקשיא הא בכולי תלמודא אמרי' דלוקח חייב ודרשינן בבכורות פרק קמא הלוקח טבלים ממורחים מן הגוי וכו' ותו דרשינן מקרא (סתם) [התם] הלוקח טבלים מישר' אתה מפריש מהם תרומת מעשר. ובההיא שמעתא דבכורות הלוקח טבלים קשיא לי לפי פי' רבותינו דר' שמע' אדר' שמעון דקא מפרשי דר' שמע' סבר מירוח גוי אינו פוטר. ובמנחות בהדיא בפרק העומר קסבר דמירוח הגוי פוטר. ומתוך פי' שמעתא דבכורות שאפרש לך מיתרצי הני תרי פירכי. והי לך פירושא אמרי' בבכורות פר' ראשון אמר ר' (שמעון) [שמואל בר נתן] אמר ר' חנינא הלוקח טבלים ממורחים מן הגוי מעשרן והן שלו דמרחנהו מאן אילימא דמרחנהו גוי דגנך אמר רחמנא ולא דגן גוי פירוש כיון דאמר והן שלו פשיטא דמירוח גוי פוטר (דא"כ) [וא"כ] אמאי אמרת לעשורי. והא דיגונך אמר רחמנא ואמאי מעשרן מדאוריתא. דאי מדרבנן קמחייבת לעשורי כדאמ' ר' שמע' בפר' העומר במנחות ומשום בעלי כיסין. פי' שמלוין כיסן לנכרי וקונה הנכרי שדותיהן קודם שיביאו שליש וממרחן ופוטרן ממעשר וחוזרין ולוקחין בדמי מעותיהן. הא ליכא למימר דא"כ לכהן נתבינה מדרבנן. ואי כר"מ דאמרי' התם מירוח הגוי אינו פוטר לכהן נמי נתבינהו מדאוריתא דדריש ליה מג' דגנך. (ו)חד דגנך ולא דגן הקדש וחד דגנך ולא דגן גוי וחד דגנך ולא דגן גוי אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והוי כמאן דכת' ראשית דגן גוי תתן לכהן. אלא דמרחינהו ישראל מרשות גוי קאמר מקרקע שקנה גוי וזרעה. כלומ' ממורחין מן הגוי דקאמר מרשות קאמר. לאפוקי לוקח טבלים מגוי שקנה מישראל שאותו חייב להפריש וליתן לכהן. שאפי' מוכר לאחר שהביא שליש קאמרי' בהשולח גט שצריך לעשר הואיל ונתחייבה ביד ישראל דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר. ומדאוריתא הן שלו דאמ' ליה קאתיא מכח גברא דלא מצי לאישתעויי דינא. ואע"ג דגזרי' ליתן לכהן גבי מירוח הגוי ומשום בעלי כיסין הכא לא גזור דהכי לא עבדי בעלי כיסין. וקמ"ל (לן) ר' שמואל בר נתן דהכא לא גזור דמילתא דלא שכיחא היא. ומה שאינו פוטר מן המעשרות מתורת לוקח כדדרשי' חנויות בית היינו משום דלא מיפטרי מוכר ולוקח ממעשר אלא כשלוקחין ומוכרין דבר הנתמרח ואם הוא יין משישלה (ויראה פני חבית) [בחבית] דמיחייבי לעשורי התם ודאי מוכר ולוקח פטירי אבל כשמוכר דבר שאינו מחוייב במעשר לוקח חייב. תדע שכן הוא שהרי למאן דאמר מרוח גוי פוטר קסבר אימרחינהו ישראל שלקח מן הגוי (י)חייב הוא הדין ישראל שלקח מחבירו ואח"כ מרחן חייב. והא דאמרי' במנחות פרק ר' ישמעאל אין תורמין משל גוי על של ישראל שלא מכרו הגוי אלא מדידיה על שמפריש. וכל אותן משניות דמחייבי בלוקח מעשר מדאוריתא צריך לפרש כי האי גוונא. והא דאמרי' בעירובין בכל מערבין גבי הלוקח יין מבין הכותים כי לית ליה ברירה מדאוריתא (בלוקח מבין הכותים) איכא לפרושי מדאוריתא דבר שעיקרו מדאוריתא כגון תרומת דגן תירוש ויצהר. והא דאמרי' התם בשילהי פרק קמא דבכורות תנן התם המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ וכו' בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל הנכרי כפירותיו. נר' לי דבשאינן ממורחין קמיירי. דאי בממורחין קשיא דר' שמעון אדר' שמעון דקאמר אצל הנכרי דמאי וכיון דקסבר במנחות פרק העומר מירוח הגוי פוטר לפיכך פסקינן דרבנן היא ולא בעי עשורי שאפי' אם החליפו (לו) [לא] מעשר אלא משום בעלי כיסין. אלא ודאי כשאינן ממורחין קמיירי. ואעפ"כ מתוקנין הן כשתיקנן כר' יוחנן דאמר בפר' האומר בקידושין פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין וכו' דהויא תרומה. וכל שכן אי אמ' הכי אילו תרומת מעשר על פירות הללו לכשיתמרחו דהויא תרומה והנך מתקני הכי. ומשום הכי קאמר המפקיד פירותיו שלא נתמרחו ותיקנן כדפרישי'. אצל הכותי ואצל עם הארץ הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית דאין לחוש שמא החליפן. מעשר שני ושביעית קאמר. ולא מיבעיא לדמאי דליכא למיחש דמדרבנן הוא. וכן מוכח התם בפר' קמא דבכורות דמעשר ושביעית דמעשר שני קמיירי. אצל הנכרי כפירותיו. כלומ' טבל גמור (דמאי) [דוודאי] חלפינהו. שהרי מרחינהו ישראל. ר' שמעון אומר דמאי. כלומר מעשרן לכשמרחן ואינו נותן לכהן דספיקא הוי והמוציא מחבירו עליו הראיה. ופריך תלמודא (האי) [הא] אי ודאי חלפינהו דכולי עלמא בעי למיתבינהו לכהן והאמ' ר' שמואל בר נתן מעשרן והן שלו וטעמא כדאמרי' (קאיתינא גברא) [קאתינא מכח גברא] הכא נמי נימא הכי. ומשני דילמא ההיא דר' שמואל בר נתן בתרומת מעשר ולא משום ההוא טעמא דאתינא מכח גברא דליתיה והך מתני' בתרומה גדולה כר' יהושע בן לוי (ממנין) [מנין] ללוקח טבלים ממורחין מרשות [גוי] שמרחן ישראל שקנאן מגוי שזרען בשדהו וגדלו ברשותו של גוי. ותו לא מידי. ורווחא שמעתא. ומה שמחקו ממורחין מן הספרים בכולה שמעתא לא יפה עשו דלאפוקי טבלים שקנה גוי מישראל וחזר ישראל ולקחן ממנו אתיא כדפרישית לעיל. לשונות אחרים יש ותשובות בדבר.
